הבהרה: בתאם להוראות השלטון אין לראות בכרזה זו משום השוואה או רמיזה לשום דבר שקרה ליהודים במדינה כל שהיא באירופה בשנות ה30 וה40 של המאה הקודמת וכל העושה כן עושה זאת על אחריותו בלבד.

חכו שניה או שתיים והנה הם יספרו לכם שזה רק נערים מבולבלים בגבעות, שזה בכלל לא כל המתנחלים, שזה פלג קטן, קיצוני, שוליים, שהם שם חבריה נחמדה ושהם שם בכלל בשביל להגן עליכם. הם גם סיפרו לנו השמאלנים האלה הם הבוגדים שרוצים לחסל את ישראל והמתנחלים הם בובעלך שיעשו הכל למען המולדת. אז קבלו ד"ש חם מאדיאולוגיית הימין שמתחבאת לה מתחת לממלכתיות הלאומית.  ד"א הם תמיד חשבו ככה, רק עכשיו יש להם גם אומץ לספר לכם.

סלח לי, מאיפה אתה מוכר לי? אתה לא ההוא שרודף כל היום אירגוני שמאל בטענה שהם פוגעים בצה"ל ובבטחון ישראל וטוען שמי שלא נאמן לצה"ל צריך לבצע בו מעשי סדום תוך כדי ניפנוף דגל הלאום בתנועות סיבוביות? מוזר הייתי יכול להשבע שזה אתה.

זה האיש שבקיץ סיפר לנו איך הוא זיהה מזמן את הבעיה במחירי הדיור וזה גם האיש שכמובן היה הראשון שזיהה את הבעיה כשכרמל נשרף כליל. זה האיש שעכשיו מזהה שכדאי לו להגיד בטלויזיה שהוא נגד אלימות הימין (אבל בעד מאחזים בלתי חוקיים) , בעד דמוקטיה וחופש עיתונות (כל עוד זה לא ערוץ 10 או בג"ץ כמובן) וממש לא מסכים להדרת נשים (אבל ממש בעד להמשיך לממן את החרדים בהסכמים קואליציונים). בקיצור כדי שהמילים היפות לא יבלבלו זיהינו עבורכם את הבעיה.

וזה הזמן גם כמובן להודות לאיש הראשון שזיהה את הסיסמא וחוזר אלינו משהות ארוכה בגולה, רוזנטל אתה הוא שמש העמים.

אז אל תבכו הלילה.

בד"כ אני לא נוהג לעלות כרזות שהכנתי לתנועות כי אחרי שחתמתי אותן בלוגו של תנועה הכרזה הופכת לשלהם, ולא שלי, אבל הפעם תהיה אחת הפעמים הנדירות שאחרוג ממנהג זה מכמה סיבות.

ראשית ולפני הכל אני מאמין שהחבורה המתנוססת בכרזות האלה שלא שירתו בזוועה הזאת ולא סיכנו את עצמם כמוני וכמו עוד המון אחרים שהיו שם לא זכאים לספר לנו שאין כיבוש ובטח שהחוצפה של לקרוא לנו בוגדים אחרי התחבאתם מתחת לשולחן האפסנאות שאנחנו היינו בשטח, החוצפה הזאת ראויה לתגובה עוד הרבה יותר חריפה מזאת. שנית אני חושב שככה צריך להראות קמפיין השמאל בימיינו- חזק, בוטה וישר לבטן. לא מתייפיף ולא מנוסח במילים גבוהות עם איזם בסוף. תשאירו את הפאשיזם והמקרתיזם לשיעורי הסטוריה ודברו עם האנשים על מה שהם מדברים וכמו שהם מדברים, אפילו אם זה שיח מלטריסטי שעלול להיות מדיר אוכלוסיות (כי הנה לכם קבוצת מילים שרק קוראי עיתון הארץ אוהבים וכל השאר אפילו לא טורחים להקשיב לה ) לא צריך להיות יותר טובים מהם, זאת התנשאות וזה בהחלט לא עוזר. ולסיום אני חושב שארגון שוברים שתיקה עושה עבודת קודש. פשוטו כמשמעו. חשוב שכל אזרח במדינה הזאת ידע ויכיר את המציאות בשטחים שנעשת בשמו והם עמלים על המשימה הזאת מול חומת התנגדות. ולכן אתרום  גם את הבמה המאוד צנועה של הבלוג שלי למשימה. דנה, יהודה, מיכאל, אייל, אבנר. סחתיין על האומץ, גם בקמפיין ובעיקר בעבודה היומיומית. כבוד שזכיתי להיות לעזר.

שלום ילדים. השבוע בפינתנו דברים רעים של שמלאנים וכיצד נלחם בהם קבלו את האויב החדש- רדיו כל השלום. 7 שנים כבר משדר הרדיו מרמאלה שידורים לישראלים ופלסטינאים שרוצים לחיות בשלום ואפילו מוכנים לדבר על זה ברדיו. כל זה כמובן טוב ויפה אבל לא בבית ספרנו, השבוע החליטה ממשלת ישראל ביתנו במסגרת המתקפה על כל מה שלא תומך בליברמן או ביבי שפתאום הרדיו הזה הוא לא חוקי ופשוט חייבים להוריד אותו מיד מעל גלי האתר הישראלים (לפחות לפלסטינים עדיין מותר לרצות שלום). אז הם עשו את זה כי הם יכולים.

שבת. פינת רחוב, אני ורוני אדרי (שבטח היה רוצה שיקראו לו רק רוני אבל אני מתעקש לשמר את המותג ) עומדים לנו ומדברים דיבורים של שמלאנים. פתאום התחיל גשם אז היינו חייבים להכנס הביתה ושם תוך כדי מירמור על זה שכל המדינה הולכת פייפן עשינו את הכרזה הזאת שלא יגידו שאנחנו סתם מבזבזים את הזמן שלנו בדיבורים.

היום ילדים נציג בפניכם חידה. כיצד יתכן שכאשר אירגון מחאה מקבל תרומה מחו"ל זה פויה וזה השפעה זרה על הפוליטיקה הפנימית וזה לא חוקי אבל כאשר ראש הממשלה של אותה מדינה ממומן כולו ע"י גורמים זרים זה אחלה בחלה יופי טופי? בין הפותרים תוגרל הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

אתמול מטרים ספורים משער הישוב ענתות עמדתי והקשבתי לנאום של פרופסור זאב שטרנהל בהפגנה של תנועת סולדריות. 'אם ישראל לא תעשה סוף להתנחלות ולהתנחלויות ההתנחלות תעשה סוף לישראל'. כך הוא אמר. נשמע קשה לא? המציאות מוכיחה שזה בדיוק מה שקורה. ואתם עוד חשבתם שהם שם בשבילנו…

לפני כמה ימים הכנתי את הכרזה הזאת כסקיצה לכרזת יום השנה לרצח רבין, בסוף פרסמתי כרזה אחרת וחשבתי לעצמי שזאת שאולי תחכה לשנה הבאה. אחרי עוד התקפת טרור יהודי היום בבוקר בירושלם הבנתי שכנראה עד שנה הבאה הכרזה הזאת כבר תהיה לא רלוונטית. היום בערב (יום ג ) בערב יום הזכרון הרשמי לרצח יצחק רבין אני הולך להפגין נגד שיתוף הפעולה בין שלטון הימין לאלימות הימין. אני מקווה שתצטרפו.

כשזה יבוא תבכו, תכעסו, תצקצקו, תזדעזעו אבל בקשה אחת לי, רק אל תגיבו בתדהמה.

לקח לי הרבה זמן. כשמאלני מחאתי אני מורגל לכעוס ומשם בדרך כלל יוצאות לי המילים. לעיתים שואלים את עצתי לגבי קמפיין פולטי זה או אחר ואני תמיד אומר קודם לחשוב מה באמת מכעיס אותך ומשם לצאת לאמירה. ביום שלישי ראיתי על המסך את התמונות של גלעד חוזר הביתה ופתאום מצאתי את עצמי מול החדשות ולא כועס (כמעט, כי בכל זאת ביבי באמת נדחף וכי השידור נטף קיטש ברמות קשות לעיכול) ופתאום הטריק ההוא של לבוא מהכעס כבר לא עבד לי. בערב פגשתי את שייקו (ממציא הפליישונית) שהציע לי סלוגן לכרזה, אפרופו ויתורים כואבים, זאת הייתה ההצעה וזה מה שהוא הרגיש באותו יום הסטורי. ואני דווקא מצאתי את עצמי מתרגש. אתם יודעים איזה פדיחה זה למצוא את עצמך מתרגש מול רוני דניאל, זה משהו שיכול לערער בנאדם עד היסוד, אז אולי בגלל זה יוצא שפתאום אני מפרגן לביבי.

אז כן. הוא לחיץ, הוא שקרן, הוא פופוליסט, הוא ספינולוג, הוא ציניקן, הוא חלש והוא נדחף לתמונות בצורה בוטה אבל הוא גם החזיר את גלעד שליט הביתה. מי שעוקב אחרי הבלוג הזה יודע שבדרך כלל מחמאות לנתניהו הם דברי כפירה מבחינתי ושאני לא מתקמצן במהלומות כשזה מגיע לאקזמפלר הספציפי הזה אבל הפעם אני חייב לפרגן ועל הדרך להזכיר שהמשימה עדיין לא הושלמה. חג שמח.

לכל הרוצחים המתועבים, לכל עושי הפוגרומים הלאומנים, לכל הפולטיקאים המושחתים חסרי הבושה, לכל חולי תאוות השלטון והשררה, לכל האטומים לסבל או מצוקה, לכל הרבנים והעסקנים שבחסות אלוהים עושים מה שבא להם, לכל מכי ואונסי נשותים או סתם נשים אחרות, לכל שמרביץ לילדים, לכל הגזענים שבטוחים שהם יותר טובים ממישהו, לכל אנשי העסקים שבשביל הכסף רומסים אחרים, לכל אלה שמתעללים בחיות, לכל החלאות שנוהגים כאילו הכביש שייך רק להם ולכל מי שלא איכפת לו מכל זה. כיפור או לא כיפור לכל אלו ועוד רבים אחרים אני לא סולח. מצטער.

המחאה שלכם מאוד, מאוד נוגעת לליבי.

אומרים שספטמבר הוא חודש די מחורבן לישראל, שהוא חודש שמתחילות בו אינתפאדות. באינתפאדה הראשונה אני חייב להודות שלא לקחתי חלק אבל את השניה כבר לא יכולתי לפספס. עברו כבר 11 שנה מאז אבל אני עדיין זוכר איך הכל התחיל משיחת טלפון מהחוג"ד (שזה מפקד החובשים בגדוד) יואש. רק שבוע לפני זה סיימתי קורס חובשים וחזרתי לגדוד, בנתיים הספקתי לחתום על נשק, לעשות מטווח איפוס ויצאתי הביתה לחופשת ראש שנה. יואש התחיל את השיחה בברכת שנה טובה. אני עוד זוכר את שחשבתי לעצמי שזה ממש נחמד מצידו להתקשר אלי לברך. שניה אחרי זה הוא שאל אם שמעתי בחדשות שאריק שרון עלה להר הבית ועל הבלאגן שהתחיל אחרי זה, ואני בתמימותי עוד הייתי בטוח שזה סתם סמול טוק אז אמרתי לו "עזוב יואש, יהיה בסדר, ככה זה תמיד במדינה הזאת" רק אז הוא הסביר לי שאני לא מבין את מטרת השיחה, שזאת בעצם הקפצה ושיש לי חצי שעה להתארגן ולהגיע לצומת לטרון ומשם כבר יאספו אותי. מזל שהחומר מהקורס חובשים עוד היה לי טרי בראש כי כבר באותו לילה הספקתי להכנס לשכם ולגלות איך נראים פצעי כניסה של כדור קלצ'ניקוב מקרוב.

אחת עשרה שנה אחר כך ושוב רגע לפני החג אני יושב בבית ורואה את ה"מנהיג" שלי וגם זה שלהם על רקע השיש הירוק באו"ם נואמים ומתחפרים כאילו אין לאף אחד מה להפסיד פה ואני נזכר שבדיוק בגלל שטויות כאלה אני הפסדתי את החופשה ההיא של ראש השנה. רק שיואש לא יתקשר אלי השנה שוב.

אז למה שתי כרזות? כי ככה זה שעידו וניסן (רוזנטל וסני בשבילכם) לא מצליחים להגיע להסכם בניהם מה עדיף. לפחות אנחנו לא נואמים לכם על זה.