לפוסט זה מצורפת תמונות מנהיג המחאה. באמת ציפתם ממנו ליותר?

אני, ישראלי, בן לטוקבקיסט ומתנחלת, מדליק משפחת פליטים זו במוצאי יום העצמאות לכבוד שנאת האחר, אהבת הדם, הגזענות ולאומנות. בימי

זה האיש שבקיץ סיפר לנו איך הוא זיהה מזמן את הבעיה במחירי הדיור וזה גם האיש שכמובן היה הראשון שזיהה

כשזה יבוא תבכו, תכעסו, תצקצקו, תזדעזעו אבל בקשה אחת לי, רק אל תגיבו בתדהמה.

לכל הרוצחים המתועבים, לכל עושי הפוגרומים הלאומנים, לכל הפולטיקאים המושחתים חסרי הבושה, לכל חולי תאוות השלטון והשררה, לכל האטומים לסבל

המחאה שלכם מאוד, מאוד נוגעת לליבי.

הם סובלים מתנאים ירודים, הרשויות מתעלמות מהמתרחש, לשוהים במקום מוגש טיפול אפסי והם לא מסוגלים ליצור קשר עם העולם החיצון

באיזשהו מקום אני אפילו טיפה מרחם על בנימין שלנו. רגע אחד הוא על הגובה, כל המדינה רקדה לפי חליל הספינים

רגע אחרי שהמסך ירד על מופע הספינים וההצגה המטופשת של ראש ממשלתנו הנבחר והאהוב שהראה לנו את מי הוא באמת

טל אומר שמה שבאמת מרגש אותו זה שאנשים סוף סוף מדברים על דברים. הכרתי את טל אי שם בסוף שנות

בסביבות הצהריים כולם יתחילו להלחץ. חייבים לצאת, לפני הפקקים. יותר מאוחר, אחרי הצהריים, הם יצאו. רטובים ממקלחות, מריחים מבשמים שקנו

זה היה קיץ ישראלי רגיל. חם. ולח.  קורס חובשים קובי קראו לזה ואני הייתי חניך מן המניין, שזה אומר שממש

מספרים שכאשר הלל הזקן, נשיא הסנדרין התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, הוא השיב לו:  'מה ששנוא עליך

בתכלס, אין מה להשוות. שם זאת הייתה גזענות נוראית. שם הגזענות הייתה אצל האשכנזים, אצל היקים, רפובליקת ויימאר, ממש בערש